פסק-דין בתיק ת"א 3960-05

בתביעה שלפני עותר התובע לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו, לטענתו, כתוצאה מארוע שארע ביום 26.5.04, במהלך עבודתם של התובע ונתבע מס' 1 ( להלן: "הנתבע") בשירותו של נתבע מס' 2 ( להלן: "המעביד") בביצוע עבודות חקלאיות. במהלך ביצוע עבודות לחיתוך עלי בננות אותם ביצעו התובע והנתבע בשטחים חקלאיים של קיבוץ בית אורך, נפגע התובע מסכין שפגעה בקרסול רגלו (להלן: "הארוע").

הצדדים בפני חלוקים לאורך כל החזית, למעט בסוגייה הנוגעת לעצם קרות הארוע, דהיינו: בשאלת נסיבות הארוע, אחריות הנתבעים לנזקי התובע (כל אחד מטעמים שונים) ונזקי התובע, לרבות מחלוקת בשאלת הנכות הצמיתה שנותרה לו בגין הארוע, באם נותרה.

בפתח הדברים ברצוני להביע בפני הצדדים את התנצלותי הכנה על העיכוב שחל במתן פסק הדין ואשר נבע, בחלקו, מנסיבות אישיות של מותב זה. מעבר לכך, חלק בלתי מבוטל מהתמשכות ההליך נבע מהתנהלותם של הנתבעים אשר פעלו באופן שיטתי, לאורך כל ההליך, להתמשכותו והתארכותו, הכל כפי שפורט בהרחבה בהחלטתי מיום 17.10.09 ויפורט להלן לפי ההקשר.

העובדות הרלבנטיות

1. המעביד הינו קבלן לעבודות חקלאיות, ובמועד הרלבנטי העסיק את התובע ואת הנתבע. יצויין כי הנתבעים הינם קרובי משפחה והם נשואים לשתי אחיות.

2. התובע עבד בשירות המעביד במשך 3 עונות (כל עונה של מספר חודשים) בעבודות חקלאיות בשטחי הבננות בקיבוץ בית אורן, לרבות עבודות של חיתוך עלי הבננות. עבודה זו בוצעה על בסיס קבלנות יומית. קרי:  כשמסתיימת העבודה שהוקצתה לאותו יום, מסתיים יום העבודה.

    הנתבע, לא היה עובד קבוע אצל המעביד, אלא עבד באופן מזדמן. לא הוברר בראיות מתי וכמה עבד הנתבע אצל המעביד באותה עונה ובכלל (ונראה כי יש לשניהם אינטרס ברור שלא למסור מידע מלא לאור העובדה כי הנתבע חתם אבטלה בחודש התאונה).

3. ביום 26.5.04, במהלך עבודתם של התובע ושל הנתבע (ועובדים נוספים) בחיתוך עלי הבננות (עבודה בה החלו בשעה 5:30 לערך), בשעה 9:00 או בסמוך לכך, פגעה הסכין בה השתמש הנתבע (בנסיבות אשר על טיבן אעמוד בהמשך), בקרסול רגלו הימנית של התובע.

4. התובע נלקח מהמקום ע"י המעביד ועובד נוסף לקופת חולים בכפר פרדיס שם נבדק ע"י רופא אשר הפנה אותו לבית חולים. התובע לא פנה מיד לבית החולים אלא שב לביתו. בשעות הערב, לאחר שהדימום מרגלו לא פסק, פנה התובע לבית חולים כרמל שם אובחן חתך באיזור הפטישון הפנימי של כף הרגל הימנית ורדימות ברגל. בבית החולים עבר התובע ניתוח לאקספלוראציה ולאחר מכן תפירת החתך וטיפול באנטיביוטיקה.

5. התובע אושפז למשך 3 ימים, עד ליום 28.5.04.

6. התובע הגיש חוות דעת רפואית של דר' רפיק מסאלחה, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% עקב התאונה וזאת בגין פגיעה בעצב הטיביאלי הימני אשר גרם לשיתוק חלקי בכף הרגל ובקרסול.

מומחה הנתבעים, דר' עזיז מזאריב, שלל פגיעה עצבית וקבע כי לתובע לא נותרה כל נכות מהתאונה.

לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, חרף ההחלטה על מינוי כזה, בשל אי הפקדת שכרו על ידי הנתבעים, הכל כפי שעולה מההחלטה מיום 17.10.09.

נסיבות הארוע

7. זוהי השאלה הראשונה השנויה במחלוקת בין הצדדים, ואשר יש בה להשליך, באופן מובן על שאלת האחריות לנזקי התובע.

8.  התובע הציג גירסאות שונות לאופן קרות הארוע (כפי שנרשם על ידי גורמים שונים ובתצהירו), שמספרן חופף (כמעט) למספר הפעמים שהיה צורך בהצגת גירסתו כמפורט להלן:

במכתב השחרור מבית החולים צויין כי התובע נדקר מסכין על ידי עובד אחר ( נספח א' לת/1).

בדוח הפעולה של המשטרה (אשר הוזמנה לבית החולים) ( נספח ג' לת/1) נרשם מפי התובע כי הנתבע השליך את הסכין לעברו: "... לדבריו חברו לעבודה בשם ראאד תאופיק יאסין השליך לעברו סכין חיתוך בננות ופצע אותו בעקבות התערבות בינהם..."

בהודעת התובע במשטרה ( נספח ב' לת/1) נרשם: "... עשיתי התערבות עם בחור נוסף שעובד איתנו  ששמו ראאד.....ההתערבות שעשינו היא מי עובד מהר יותר אני ניגשתי לעבודה ועבדתי כרגיל כנראה הצלחתי לעקוף את הנתבע אז הוא התעצבן הוא התקרב אליי אני לא ידעתי מה הוא רוצה אבל הוא פשוט לקח את הסכין שאיתה אנחנו עובדים..... וזרק אותה לעברי..."